האם ניתן לבסס אשמה מכוח ראיות נסיבתיות
רבים הם המקרים שבהם מוגשים כתבי אישום נגד חשודים על סמך ראיות שאינן ישירות, ראיות שלדעת התביעה (המדינה), באמצעות הסקת מסקנות בצורה לוגית סבירה, ניתן יהיה לבסס אשמה של אדם פלוני למעשה הפלילי בו הוא מואשם.
המציאות המשפטית מראה, שברוב ההליכים הפליליים המתנהלים בבתי המשפט השונים, התביעה מתקשה להציג ראיות ישירות חד משמעיות המצביעות על אשמה וודאית. על פי רוב, רוב הראיות נעות על התחום האפור, שכדי להרשיע על בסיסן יש להפעיל שיקול דעת והיגיון סביר.
אלו הן הראיות הנסיבתיות – ראיות שכדי להרשיע על בסיסן נדרש תהליך של הסקת מסקנות עפ"י היגיון ושכל ישר.
באופן כללי ניתן לומר, כי ביסוס אשמתו של חשוד על סמך ראיות נסיבתיות היא "התוצאה המתבקשת על סמך חומר הראיות המוצג בפני בית המשפט". כלומר, שזו תהיה החלופה הסבירה ביותר, מבלי שיש חלופה סבירה אחרת.
מהן ראיות נסיבתיות?
ע"פ 6167/99 יעקב בן שלוש נ' מדינת ישראל
"ראיה ישירה מוכיחה עובדה מסוימת במישרין, באמצעות הצגת חפץ, מסמך, או עדות אדם אשר קלט אותה בחושיו. הראיה הנסיבתית נבדלת מן הראיה הישירה בכך שהיא אינה מוכיחה במישרין עובדה מן העובדות הטעונה הוכחה, אלא מוכיחה קיומה של נסיבה שממנה, על דרך היסק הגיוני, ניתן להסיק את דבר קיומה של העובדה הטעונה הוכחה. שתי צורות ההוכחה, הישירה והנסיבתית, הינן דרכים קבילות להוכחת עובדות. עליונותה של הראיה הישירה על פני הראיה הנסיבתית משתקפת בכך שנילווה לה אך יסוד אחד של קושי –החשש מפני שיקריות הראיה. קושי זה נילווה גם לראיה הנסיבתית, אולם לכך מצטרף קושי נוסף – הטעות האפשרית שבהיסק ההגיוני מהראיה הנסיבתית לעובדה שמבקשים להוכיחה"
עפ 6392/13 מדינת ישראל נ' מאיר קריאף
"על אף הקושי המתואר, קבע בית משפט זה פעמים רבות, כי כוחן הראייתי של ראיות נסיבתיות אינו נופל מכוחן הראייתי של ראיות ישירות, ועל אלה כְּאלה ניתן להשתית הרשעה בפלילים. עם זאת נקבע כי לאור מהותן של ראיות אלו, הליך הסקת המסקנה המפלילה מראיות נסיבתיות מורכב יותר מזה של ראיות ישירות בכדי להתמודד עם הקושי הנוסף הקיים בבחינתן של ראיות נסיבתיות, השתרשה בפסיקה מתוֹדה לבחינה זו, המכונה בדיקה תלת-שלבית:
"הליך הסקת המסקנה המפלילה מהראיות הנסיבתיות הוא תלת-שלבי: בשלב הראשון נבחנת כל ראיה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע אם ניתן להשתית עליה מימצא עובדתי; בשלב השני נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה אם היא מערבת לכאורה את הנאשם בביצוע העבירה, כאשר הסקת המסקנה המפלילה היא תולדה של הערכה מושכלת של הראיות בהתבסס על ניסיון החיים ועל השכל הישר. המסקנה המפלילה עשויה להתקבל גם מצירופן של כמה ראיות נסיבתיות אשר כל אחת בנפרד אמנם אינה מספיקה לצורך הפללה, אך משקלן המצטבר מספיק לצורך כך; בשלב השלישי מועבר הנטל אל הנאשם להציע הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו. הסבר חלופי למערכת הראיות הנסיבתית, העשוי להותיר ספק סביר באשר להנחה המפלילה את הנאשם, די בו כדי לזכותו. בית-המשפט מניח את התזה המפלילה של התביעה מול האנטי-תזה של ההגנה ובוחן אם מכלול הראיות הנסיבתיות שולל מעבר לכל ספק סביר את גירסתו והסברו של הנאשם"
בע"פ 2884/12 אופיר חביבה נ' מדינת ישראל נקבע בעניין זה מפי השופט הנדל (בהסכמת יתר השופטים) כך:
"ראיות נסיבתיות הינן נבדלות מראיות ישירות. לצורך הוכחת הממצא העובדתי שמבוקש להוכיח על פי ראיות נסיבתיות, נדרשת חוליה מקשרת, בגדר תהליך של הסקת מסקנות… תנאי לקביעת ממצא מרשיע על בסיס ראיות נסיבתיות הוא כי אותו תהליך של הסקת מסקנות מוביל למסקנה הגיונית וסבירה אחת בלבד, המפלילה את הנאשם.
על בית המשפט לבחון את התרחישים האפשריים בהתאם לראיות הנסיבתיות, ולבדוק אם ניתן להצביע על תרחיש מזכה המתיישב אף הוא עם חומר הראיות. מציאת תרחיש כזה מחייבת כמובן זיכוי של הנאשם, שכן נמצא שהמסקנה המרשיעה שוב אינה המסקנה ההגיונית היחידה. ואולם, על תרחיש חלופי זה להיות סביר. אין די באפשרות תיאורטית ונעדרת כל אחיזה בראיות, אלא נדרש כי התרחיש המזכה יהיה הגיוני… עיקרון זה מתחייב מתוך יסוד "הספק הסביר" המנחה את בית המשפט בהליך… תרחיש חלופי אינו יכול לעורר "ספק סביר" במסקנות העולות מתוך מארג של ראיות נסיבתיות, אלא בהיותו בעצמו "סביר". השופט חשין ביטא את העיקרון בתמציתיות: "נאשם ייצא רשע בדינו רק אם כל חלופות – חוץ מהרשעתו – אין בהן יסוד של סבירות"… אם מתקיימת מסקנה אפשרית אחרת מתוך בחינת הראיות הנסיבתיות, שאין בה כדי הפללת הנאשם, גם אם מסקנה זו הינה פחות סבירה מהמסקנה המפלילה, אך היא בכל זאת בגדר הסביר ולא תיאורטי בלבד – דין הנאשם לצאת זכאי"
דוגמאות לפסקי דין שבהם בית המשפט לא ביסס הרשעה על סמך ראיות נסיבתיות:
- עפ 6392/13 מדינת ישראל נ' מאיר קריאף – מדובר על מקרה רצח בדירת הימורים. בית המשפט קבע כי ניתן לפרש את מכלול הראיות הנסיבתיות גם בדרך אחרת – "המארג הראייתי הכולל, מאפשר גם גרסה אחרת, שלפיה לא היה זה המשיב שרצח ולפיכך, יש להורות על זיכויו, מחמת הספק".
- עפ 3974/92 מוריס אזולאי נ' מדינת ישראל – מדובר על עבירת החזקה ומכירת סמים מסוג הרואין. בית המשפט קבע כך: "בנסיבות אלה, באין תמיכה חיצונית כלשהי לעדות טהל, לא היה זה בטוח להרשיע על פיה את המערערים במכירת סמים לאנשי קבוצה ג'."כלומר, בשל היעדר "תמיכה חיצונית" (ראיה כלשהי), בית המשפט החליט שלא להרשיע על סמך הנסיבות בלבד.
דוגמאות לפסקי דין שבהם בית המשפט הרשיע את הנאשם על סמך ראיות נסיבתיות:
- ע"פ 6167/99 יעקב בן שלוש נ' מדינת ישראל – מדובר על מקרה רצח בסמוך לבית החולים "מזרע" בעכו. בתי המשפט המחוזי והעליון הסתמכו יותר מכל על בדלי הסיגריות שנמצאו במקום, האחד של הנאשם והשני של הקורבן, ונטען בעניין זה כך:
"הרשעת המערער דנן בעבירת הרצח מושתתת על בסיס ראייתי איתן, שכן תשתית הראיות הנסיבתיות מספקת את הבסיס המשפטי הנדרש להפללתו. כך, הימצאות בדל סיגריה בזירת הרצח המשויך באמצעות בדיקות דנ"א למערער, כאשר לידו בדל סיגריה דומה המשויך למנוח, מניחה תשתית ראייתית איתנה להרשעת המערער ברצח, ואפשר שאף בלא ראיות נסיבתיות נוספות, ובלבד שאין בפיו הסבר המעלה ספק סביר באשר להימצאות הפריט המרשיע שם." - ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד – מדובר על מקרה רצח וניסיון לרצח. בית המשפט המחוזי זיכה את הנאשם מביצוע עבירות אלו. המדינה הגישה ערעור לבית המשפט העליון, אשר החליט להרשיע את הנאשם על סמך מספר ראיות נסיבתיות, והמרכזית מביניהן: הימצאות "כובע גרב" שהוא למעשה מסכה, שעליו נמצא רוק אשר מתאים מבחינה גנטית לנאשם. וכך, בתמצית, נימק בית המשפט העליון את ההרשעה:
"בערעור זה התעוררה השאלה אם צדק בית-המשפט המחוזי כשהחליט, בדעת רוב, לזכות את המשיב מעבירת רצח ומעבירה של ניסיון לרצח. במכונית השנייה, היא המכונית שממנה נורו היריות שגרמו למותו של אחד ולפציעתו של אחר, נמצא כובע גרב, שהינו למעשה מסכה. בבדיקה ביולוגית התברר כי במסכה נמצא רוק אשר המטען הגנטי שבו תואם ברמת ודאות גבוהה ביותר את ה-D.N.A. של המשיב. העובדה שבמכונית השנייה נמצאה מסכה ועליה רוק של המשיב היא ראיה נסיבתית בעלת משקל רב נגד המשיב. המשיב לא נתן הסבר כיצד הגיעה המסכה למכונית, אף-על-פי-כן אילו התמצו ראיותיה של המדינה במסכה וברוק שנמצא בה, היה מקום לזיכויו של המשיב. היה ניתן להסביר את העובדה הנזכרת ואף את שתיקתו של המשיב בחקירה כנובעות מרצונו להימנע מלהפליל אחר מבני משפחתו, ברם נוסף על המסכה ועל הרוק הסתמכה המדינה אף על התנהגותו של המשיב מעת שהוא נדרש ליתן דגימת רוק…"
המשיב סירב וחזר וסירב לתת דגימה. לא זו אף זו, הוא עשה מאמץ למנוע אפשרות שיהיה ניתן לקחת דגימה מפיית בקבוק אשר הוא שתה ממנו. נוסף על כך, המשיב התנהג בצורה נסערת במהלך חקירתו לגבי הרצח. תגובתו הייתה חריגה כאשר החוקרים תפסו את תחתוניו. כל אלה, בייחוד כאשר מצרפים אותם יחדיו, יוצרים מסכת של ראיות נסיבתיות שאינן מתיישבות עם האפשרות שהמשיב ביקש להגן על בן משפחה שלו בידיעה שהלה עשה שימוש במסכה במהלך הרצח. ההסבר היחיד הוא שהמשיב ביקש להגן על עצמו בשל חששו כי יתגלה שהיה מעורב ברצח. הצירוף של המסכה, ועליה רוק של המשיב, עם התנהגותו האמורה מוביל בהכרח לקביעה כי המשיב השתמש במסכה במהלך הרצח.
אז מה המסקנה?
המסקנה שניתן ללמוד מפסק דינו של בית המשפט העליון שצוטט לעיל הינה, כי הרשעה על סמך ראיות נסיבתיות תהא רק כאשר החלופה היחידה הסבירה היא החלופה המרשיעה.
במידה וקיימת חלופה מרשיעה סבירה, אך בד בבד קיימת גם חלופה מזכה סבירה, דינו של הנאשם להיות זכאי, היות ובמשפט פלילי הרשעה חייבת להיות מעבר לכל ספר סביר.
אם קיימת חלופה מזכה סבירה, דהיינו שלא מתקיימת הדרישה "מעבר לכל ספק סביר" ודין הנאשם לצאת זכאי מחמת הספק.
חשוב לדעת: לצורך ביסוס הרשעה על סמך ראיות נסיבתיות דרוש חיזוק משקל הראיות על מנת לחזק את האשמה המיוחסת לנאשם. מבלי חיזוק שכזה, עשוי בית המשפט לקבוע כי תיק הראיות "חלש" ביחס לנאשם, ומסיבה זו לזכותו.
משרדנו ייצג ומייצג לקוחות רבים שנתפסו והואשמו בעבירות תעבורה ונדרשו לייעוץ מקצועי גם בתחום זה. אם נתפסת, פנה/י עוד היום למשרדנו לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי ללא כל התחייבות.
סער I משרד עורכי דין לתעבורה
