פסק דין על נהיגה תחת משקאות משכרים

עבירת נהיגה בשכרות:

עבירת נהיגה בשכרות קבועה בסעיפים 62(3), 64ב(א) ו-39א לפקודת התעבורה, וכן בתקנה 169 לתקנות התעבורה. לעבירה נקבע עונש מינימום של פסילת רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים.

עבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים:

עבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים מעוגנת בתקנה 26(2) לתקנות התעבורה. לעבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים נקבע עונש מינימום של פסילת רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים.

• עפת (מרכז) 27570-11-10‏ מדינת ישראל נ' נדב קוזלובסקי:

במקרה זה הורשע נהג בבית משפט השלום בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. המדינה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, ובמסגרת הליך זה קבע בית המשפט המחוזי, כי ניתן להרשיע נאשם על סמך בדיקת מאפיינים בלבד ואין צורך בבדיקה מדעית לצורך ההרשעה. אך עם זאת, הרשעה על סמך בדיקת מאפיינים בלבד צריכה להישען על ראיות חד משמעיות, המוכיחות מעבר לכל ספק סביר כי הנהג היה שיכור בעת שנהג.

בהליך זה המערערת, היא המדינה, לא הצליחה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הנהג נהג בהיותו שיכור, אך עם זאת קבע בית המשפט המחוזי, כי תוצאת בדיקת המאפיינים שנעשתה לו, מצביעה כי הנהג נהג תחת השפעת משקאות משכרים.

לקבלת ייעוץ משפטי ללא התחייבות השאירו פרטים

ואכן, הנהג הורשע בעבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, בהתאם לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה.

הקביעה של בית המשפט המחוזי ביחס להבדלים בין שתי העבירות הללו, עבירת נהיגה בשכרות ועבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, היא כי ההבדל בין שתי העבירות הוא מהותי, היות ולעבירת נהיגה בשכרות עונש מינימום של שנתיים פסילת רישיון נהיגה, ואילו על עבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים עונש מינימום של שלושה חודשי פסילת רישיון נהיגה.

• תתע (י-ם) 15774-09 מדינת ישראל – לשכת תביעות תעבורה נ' כפיר נחמן:
• במקרה זה הוגש כתב אישום נגד נהג בעבירה של נהיגה בשכרות. לנהג בוצעה בדיקת ינשוף שהראתה תוצאה של 445 מק"ג. במסגרת ניהול ההליך המשפטי, כפר הנאשם במרבית העובדות וטען מספר טענות הגנה על מנת לעורר ספק סביר בפרשת התביעה.
• הטענה היחידה שהתקבלה על-ידי בית משפט השלום לתעבורה, על-ידי כב' השופט יוסף ריבלין, הייתה כי לא הוצגה תעודת עובד ציבור (תע"צ) חצי שנתי לגבי תקינות מכשיר הינשוף.
• בית משפט השלום לתעבורה קבע בעניין זה, כי משכפר הנאשם בתקינות מכשיר הינשוף, היה על המאשימה, היא המדינה, להוכיח מעבר לכל ספק סביר את תקינות מכשיר הינשוף. לצורך הוכחת תקינות המכשיר, היה על המאשימה להביא תע"צ חצי שנתי המעיד על תקינות מכשיר הינשוף.
• עוד קבע בית משפט השלום לתעבורה בעניין זה, כי ללא כפירת הנאשם בתקינות המכשיר, לא מוטל על המאשימה להציג תע"צ תקינות של הבדיקה החצי שנתית שנערכה למכשיר הינשוף. אך כיוון שבהליך זה כפר הנאשם גם בתקינות מכשיר הינשוף –המאשימה הייתה צריכה להציג תע"צ תקינות, ומשלא הציגה, למעשה לא הצליחה להוכיח את תקינות מכשיר הינשוף – ואין מנוס אלא לזכות את הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות.
• אך עם זאת, מכיוון שהנאשם הודה ששתה שתי בירות של 1/3, ובבדיקת המאפיינים נמצאו סימנים שהנאשם היה תחת השפעת משקאות משכרים, הוחלט להרשיע את הנאשם בעבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים (נהיגה תחת השפעת אלכוהול) לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

אז מה למעשה ההבדל בין שתי העבירות הללו?

מהדוגמאות שניתנו לעיל ניתן ללמוד, כי גם במקרים של זיכוי מעבירת נהיגה בשכרות, יכולים בתי המשפט להרשיע את הנאשם בעבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. חשוב לדעת, כי רף הראיות המוטל על המאשימה בכל אחת מהעבירות הוא שונה, כך שבעבירת נהיגה בשכרות המאשימה צריכה להציג ראיות חד משמעיות שמוכיחות מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם נהג שהיותו שיכור. לגבי עבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, רף הראיות נמוך יותר יחסית, וניתן להסתפק בתוצאות בדיקת המאפיינים או בהודאת הנאשם ששתה אלכוהול, אשר מצביעות כי הנאשם נהג תחת השפעת משקאות משכרים, אך לא היה שיכור.

ההבדל המשמעותי כאמור בין שתי העבירות נעוץ בענישה שיש לצד כל עבירה, שכאמור לצד עבירת נהיגה בשכרות ישנו עונש פסילת רישיון נהיגה לתקופת מינימום של שנתיים, ואילו לצד עבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ישנו עונש של פסילת רישיון נהיגה לתקופת מינימום של 3 חודשים בלבד.

אם נתפסתם נוהגים בשכרות או נוהגים תחת השפעת משקאות משכרים, פנו עוד היום למשרדנו ונשמח לסייע לכם בנושא. משרדנו ייצג ומייצג נאשמים רבים שהואשמו בעבירות אלו, והניסיון שרכשנו עם השנים נושא פירות.

ליעוץ משפטי ללא כל התחייבות פנו עוד היום למשרדנו, עורך דין תעבורה מצוות המשרד יסייע לכם.

 סער – משרד עורכי דין לתעבורה