טענת הגנה מן הצדק

טענת הגנה מן הצדק

טענת הגנה מן הצדק, בבסיסה, היא טענה שבמילים אחרות אומרת: הגשת כתב האישום או ניהול ההליך המשפטי עומדים בניגוד מוחלט לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

  • טענת הגנה מן הצדק בחוק:

סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ”ב-1982 מעגן את הטענה הגנה מן הצדק, וקובע:

“טענות מקדמיות

  1. לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן –

(1)   …

(10)  הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.”

  • באיזה שלב של המשפט יש לטעון להגנה מן הצדק?

בבג”צ 1607/97 בר טוב נ’ הפרקליט הצבאי הראשי נקבע, כי יש לטעון את טענת ההגנה מן הצדק “במסגרת הדיון בטענות המקדמיות המועלות בפתיחת המשפט”. כלומר, על הנאשם לטעון את הטענה הזו בשלב המקדמי ביותר של המשפט, בשלב שבו מעלים את כלל הטענות המקדמיות – מוקדם ככל האפשר.

לכלל זה יש גם יוצא מן הכלל. בהליך ת”פ 2197/09 יאל”כ נ’ בן והבה מצא בית המשפט, שלצורך הכרעה בטענת ההגנה מן הצדק, יש תחילה לשמוע את הראיות בתיק ורק לאחר מכן להכריע בטענה.

לאור האמור, ברי כי דרך המלך היא להעלות את טענת הגנה מן הצדק בהזדמנות הראשונה ומהר ככל האפשר, אך עם זאת, לאור טיבה ואופייה ניתן להעלותה גם בשלבים מאוחרים יותר בהליך.

  • מתי בתי המשפט קיבלו את הטענה המקדמית הגנה מן הצדק?

בתי המשפט הדנים בהליכים פליליים, לרבות בתי המשפט לתעבורה, קיבלו את הטענה המקדמית הגנה מן הצדק במקרים שבהם ההליך הפלילי שהתקיים עשוי היה לפגוע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות.

מטרתה של ההגנה היא למעשה לעשות צדק עם נאשמים, שעצם נקיטת ההליך הפלילי נגדם מהווה פגיעה משמעותית ומהותית בתחושת הצדק וההגינות.

  • דוגמאות למקרים שבתי המשפט קיבלו את טענת הגנה מן הצדק:
  • התנהלות והתנהגות שערורייתית של רשויות החוק והאכיפה שיש בה משום רדיפה אחר הנאשם.
  • התנהלות רשלנית של רשויות החוק והאכיפה.
  • העמדה לדין נעשתה תוך הפליה פסולה שפוגעת בחוש הצדק.
  • הפליה פסולה בין נאשמים שעניינם זהה.
  • במצבים שיש צורך ב”מראית פני צדק” – שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה.
  • הרצון לעשות “דין שווה” לנאשמים העומדים לדין בעניינים זהים או דומים.
  • כאשר התנהגות התביעה מונעת משפט הוגן מהנאשם.
  • התנהגות בלתי נסבלת של הרשות.
  • כאשר הרשות או התביעה מביאים למצב של דיכוי הנאשם.
  • במצב של התעמרות בנאשם.
  • כאשר מתקיים שיהוי משמעותי בהגשת כתב אישום נגד נאשם.
  • אי גילוי או אובדן חומר חקירה אשר חיוני להגנת הנאשם.
  • העמדה לדין על אותה עבירה יותר מפעם אחת (“סיכון כפול”).

 

  • מהי התוצאה של קבלת הטענה המקדמית הגנה מן הצדק?

התוצאה המשפטית של קבלת טענת הגנה מן הצדק היא, שאין מקום בהעמדה לדין את הנאשם – כלומר יש לבטל את האישום נגד הנאשם, וזאת בלי קשר לשאלה אם הנאשם אשם או חף מאשמה.

בתי המשפט קיבלו טענה זו במקרים נדירים ביותר. בפסק דין בג”צ 5319/97 קוגן נ’ הפרקליט הצבאי הראשי נכתב לגבי טענת ההגנה מן הצדק שהיא תתקבל במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו.

  • מה בתי המשפט חושבים על טענת הגנה מן הצדק?
  • בע”פ 4855-02 מדינת ישראל נ’ בורוביץ:

“ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה איפוא מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר”

 

  • בע”פ 4596-05 זאב רוזנשטיין נ’ מדי ישראל:

“ההצדקה המרכזית לשימוש בסמכות זו הנה הרצון להבטיח, כי רשויות החוק ינהגו באופן ראוי, כמתחייב ממעמדן כגוף שלטוני. היא נועדה לשמש בלם לפעילות אכיפה שלוחת רסן, עיוורת לאינטרסים זולתה, המתכחשת לזכויות הנאשם ולערכים של שלטון החוק. זוהי סמכות יוצאת דופן, וכך גם הנסיבות המצדיקות את הפעלתה.”

 

  • אילו עקרונות מנחים את בתי המשפט בקבלת טענת הגנה מן הצדק?
  1. מה יהיו תוצאות קבלת הטענה של הגנה מן הצדק? משמעות קבלת הטענה היא כי אין עוד מקום להעמיד את הנאשם לדין פלילי, וזאת כאמור בלי קשר לאשמתו או לחפותו. בטרם הפעלת ההגנה, על בית המשפט לשקול שיקולים נוספים מעבר לאינטרסים של הנאשם או של בית המשפט – אינטרסים שנועדו לשמור על שלום הציבור – “האינטרס הציבורי” ולשמור על הצדק הציבורי, שמא הציבור בכללותו לא יפגע מההחלטה לקבל את טענת הגנה מן הצדק.
  2. באילו מקרים יש להפעיל את טענת ההגנה מן הצדק? כפי שראינו, גישת בתי המשפט היא להפעיל את ההגנה במקרים נדירים וקיצוניים, ורק במקרים שבהם אין לנאשם שום טענת הגנה אחרת שעומדת לזכותו.
  3. סמכות בית המשפט לעכב הליכים במקום הפעלת טענת הגנה מן הצדק. לבית המשפט קיים שיקול דעת רחב בנוגע לסמכותו לעכב הליכים, מקום בו הוא סבור שההליך הפלילי, כפי שהוא מתנהל, עשוי לפגוע בנאשם פגיעה בלתי מידתית – דבר שיגרור גם פגיעה בלתי מידתית בחוש הצדק וההגינות. עיכוב הליכים אינו מוביל לזיכוי או הרשעה, אלא מטרתו היא השהיית ההליך המשפטי על מנת לשמור על טוהר ההליך, ולמנוע פגיעה מיותרת ולא סבירה בנאשם.
  4. בטרם יפעיל בית המשפט את טענת הגנה מן הצדק, ראוי לבחון כל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו המיוחדות. בית המשפט, בבוחנו את טענת ההגנה מן הצדק, לוקח במכלול השיקולים מספר פרמטרים המשפיעים על ההחלטה אם להפעיל את טענת הגנה מן הצדק או לא.

בין היתר ניתן למנות את הפרמטרים הבאים שעל בית המשפט לאזן ביניהם:

  • מהי חומרת העבירה? לא דין עבירה קלה כדין עבירה חמורה.
  • שמירה על האינטרס הציבורי לצד רצון לשמור על זכויות הנאשם.
  • הרצון להגיע לחקר האמת אך לא בכל מחיר.
  • הגנה מרבית על ביטחון הציבור לצד הרצון למנוע מרשות שלטונית לעשות שימוש לרעה בכוחה.

ועוד ועוד…

  • עובדות שחשוב לדעת על הטענה הגנה מן הצדק:
  • דוקטרינת הגנה מן הצדק נקלטה במשפט הישראלי באופן מוחלט, אך בפועל אינה זוכה ליישום ממשי על ידי בתי המשפט השונים.
  • במרבית המקרים שנאשמים העלו את טענת ההגנה מן הצדק, בתי המשפט דחו את הטענה.
  • בהליכים שנדונו בפני ערכאות ערעור (בתי משפט מחוזיים, בית המשפט העליון ובג”צ) נקבע לא פעם שהמקום להעלות את טענת ההגנה מן הצדק, והמקום הנכון לברר האם יש הצדקה לקבלה, היא הערכאה שלפניה נדון ההליך הפלילי (בימ”ש שלום או מחוזי – תלוי בסוג העבירה) ולא במסגרת ערכאת הערעור.
  • על פי רוב, כשנאשם או סניגור מעלים בפני בתי המשפט את טענת הגנה מן הצדק, טענה זו נדחית בנימוק: בית המשפט לא מצא שהתנהגות הרשות עלתה כדי “התנהגות בלתי נסבלת”.

אם הוגש נגדכם כתב אישום בגין עבירת תעבורה, פנו עוד היום למשרדנו ונשמח לסייע לכם בכל דבר ועניין.

משרדנו מתמחה בייצוג נאשמים בכל קשת עבירות התעבורה, מהקלה ועד החמורה ביותר, ונשמח לעמוד לשירותכם.

לתיאום פגישת ייעוץ ללא כל התחייבות – פנו עוד היום למשרדנו.

סער – משרד עורכי דין לתעבורה

שאל שאלה בנושא זה וקבל תשובה מהירה

0 0 vote
Article Rating
Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments