כל החוקים והתקנות בנושא נהיגה בשכרות

פקודת התעבורה (נוסח חדש)

אלכוהול ונהיגה

עבירת נהיגה בשכרות נמצאת במספר חוקים ותקנות, אשר מפרטים מתי ובאילו תנאים תתבצע עבירה של נהיגה בשכרות, וכן במצב שהתבצעה העבירה, מה העונש בגינה.

למעשה, עבירת נהיגה בשכרות מקבלת ביטוי בפקודת התעבורה (נוסח חדש), בתקנות התעבורה תשכ”א-1961, ובחוק המאבק בתופעת השכרות, תש”ע-2010. כל המקורות הללו למעשה מפרטים מהי עבירת השכרות, מתי נהג יבצע עבירה של נהיגה בשכרות, ומה העונש בגין עבירת נהיגה בשכרות.

פקודת התעבורה (נוסח חדש)

פסילת מינימום בשל נהיגה בשכרות

סעיף 39א בפקודת התעבורה מטיל עונש מינימלי על נהג שנקבע לגביו כי ביצע עבירה של נהיגה בשכרות. העונש המינימלי לנהג כזה הוא לא פחות משנתיים שלילת רישיון נהיגה(!) להלן ציטוט הסעיף:

39א. הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 62(3), דינו בנוסף לכל עונש אחר פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה – פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.

כידוע, במקרים רבים ניתן לגרום לכך שנהגים המואשמים בביצוע עבירת נהיגה בשכרות יצאו עם עונש קל יותר מאשר שנתיים שלילה, וזאת בשל כשלים ופגמים שנפלו בתהליך מהרגע שנעצר הנהג, ועד לאחר סיום ביצוע הבדיקות על-ידי השוטרים. תהליך זה צריך להיעשות בהתאם לנהלים שנקבעו על-ידי משטרת ישראל, והמציאות מלמדת שברוב המקרים השוטרים לא פועלים על-פי כל הנהלים, ועובדה זו מאפשרת לעורך דין תעבורה להקל בעונש של הנהג שאותו הוא מייצג.

עבירות 

סעיף 62 לפקודת התעבורה קובע עונשים נוספים במצבים של עבירת נהיגה בשכרות. בין היתר, נקבע בסעיף זה כי נהג שהורשע בנהיגה בשכרות ניתן להטיל עליו עונשים נוספים, לרבות עונשי מאסר בפועל או על תנאי, וכן קנסות כספיים גבוהים. להלן ציטוט הסעיף:

  1. העובר אחת העבירות האלה, דינו מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן – חוק העונשין) ואם העבירה היא עבירת קנס שדן בה בית המשפט – קנס פי 1.25 מהקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין:

(1) מפיר הוראה מהוראות פקודה זו;

(2) נוהג רכב בדרך קלות ראש, או ברשלנות, או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור, אף אם היא פחותה מן המהירות המקסימלית שנקבעה;

(3) הוא שיכור בהיותו נוהג רכב, או בהיותו ממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי; לעניין זה, “שיכור” ו”ממונה על הרכב” – כהגדרתם בסעיף 64ב;

(4) בהיותו נוהג רכב שדרך נהיגתו גרמה לעבירה הוא מסרב להגיד שמו או מענו או מגיד שם או מען כוזבים;

(5) בהיותו בעל רכב או מחזיק רכב או מי שהרכב בשליטתו, אינו מוסר מיד, לפי דרישתו של שוטר, ידיעה שבידו למסרה והיא עשויה להביא לזיהויו ולתפיסתו של נהג הרכב שהיה מעורב בתאונה או שבדרך שימושו ברכב היה משום עבירה, אלא שאם נדרש למסור את הידיעה בכתב – עליו למסרה תוך 15 יום מיום הדרישה;

(6) בהיותו נוהג רכב מנועי או ציבורי אינו מציג את רישיונו כשהוא נדרש לכך על ידי שוטר;

(7) בהיותו נוהג רכב אינו עוצר בשעה שבגלל מציאות רכבו בדרך אירעה תאונה לבהמה או לרכב שאדם ממונה עליהם, ואינו מגלה, כשנדרש לכך, שמו ומענו שלו ושמו ומענו של בעל הרכב ואת תו הרישום או המספר של הרכב;

(8) מפיר הוראת תמרור שבדרך או אות הניתן על ידי שוטר במדים;

(9) מזייף כל סימן המשמש לזיהוי רכב או כל רישיון שניתן לפי פקודה זו, או שבמרמה הוא משנה אותם או משתמש בהם או משאילם לאחר או מניח לאחר להשתמש בהם;

(10) משנה שלא כדין רישום של טכוגרף;

(11) משבש את פעולתו התקינה של מיתקן מגביל מהירות שהותקן ברכב לפי הוראות סעיף 65א;

(12) (א) מחנה את רכבו באופן החוסם רכב אחר, ובכלל זה באופן שאינו מאפשר לנכה להיכנס לרכבו הנושא תג נכה או לצאת ממנו במקום חניה לנכים, בשל כך שהוא מחנה את רכבו בשטח לצד מקום חניה כאמור המסומן בתמרור כאסור בחניה; הוראות פסקה זו יחולו גם במקום שאינו דרך;

       (ב) בפסקה זו –

“מקום חניה לנכים” – מקום חניה שלפי תמרור המוצב בו הוקצה לחניית נכים לפי דין;

“נכה” ו”תג נכה” – כהגדרתם בחוק חניה לנכים, התשנ”ד-1993.

בדיקת שכרות

סעיף 64ב לפקודת התעבורה קובע כיצד תיעשה בדיקת שכרות לנהגים שחשודים בביצוע עבירת נהיגה בשכרות. הסעיף מונה מספר הגדרות, וביניהן מי ייחשב כממונה על רכב, מהו משקה משקר, אילו סמים נחשבים למסוכנים, וההגדרה החשובה ביותר – מי ייחשב כשיכור. להלן ציטוט הסעיף:

64ב.  (א) בסעיף זה –

“ממונה על הרכב” – אחד מאלה:

(1)   מי שעוסק בהוראת נהיגה, בעת שהלומד נהיגה נוהג ברכב;

(2)   מי שיושב לצדו של נהג חדש ברכב, לצורך מילוי חובת הליווי לפי סעיפים 12א1 או 12א2;

“משקה משכר” – משקה שריכוז האלכוהול בו גבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת; לעניין זה, רישום ריכוז האלכוהול על גבי מכל המשקה יהיה ראיה לכאורה לריכוז האלכוהול המצוי במשקה;

“סם מסוכן” – כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל”ג-1973, למעט סם שקבע שר הבריאות ובתנאים שקבע;

“שיכור” – אחד מאלה:

(1)   מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב;

(2)   מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;

(3)   מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע השר, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, וחזקה שריכוז זה היה בגופו בשלוש השעות שקדמו לנטילת דגימות הנשיפה, השתן או הדם, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר;

(3א) אחד המנויים להלן שלפי דגימת נשיפה, בגופו מצוי אלכוהול בריכוז העולה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, או לפי דגימת דם – בריכוז העולה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם:

(א)   נהג חדש;

(ב)   נהג שטרם מלאו לו 24 שנים;

(ג)    נהג בעת נהיגה ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלם הכולל המותר לפי רישיון הרכב עולה על 3,500 קילוגרם;

(ד)    נהג בעת נהיגה ברכב ציבורי;

(4)   מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בתקנות לפי פסקה (3) או מהסף כאמור בפסקה (3א), לפי העניין.

(א1) שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, לתת לו דגימה של אוויר הנשוף מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, באמצעות מכשיר שאושר לשם כך בידי שר התחבורה בהסכמת שר הבריאות, בהודעה ברשומות (בסעיף זה – דגימת נשיפה); שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה לפי סעיף זה אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו.

(א2) (פקע).

(א3) (1) שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב לתת לו דגימת רוק מפיו לשם בדיקה אם מצוי בגופו סם מסוכן, באמצעות ערכה שאושרה לשם כך בידי השר, בהסכמת שר הבריאות, בהודעה ברשומות (בסעיף זה – דגימת רוק); שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה לפי סעיף קטן זה אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו;

(2) תוצאת דגימת רוק המעידה כי בגופו של הנבדק מצוי סם מסוכן, יש בה כדי לבסס חשד סביר כאמור בסעיף קטן (ב);

(3) תוצאת דגימת רוק שאינה מעידה כי בגופו של הנבדק מצוי סם מסוכן, אין בה כדי לגרוע מסמכותו של שוטר לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב לתת לו דגימת שתן או דגימת דם, ובלבד שחשד סביר כאמור בסעיף קטן (ב) עלה או התגבש במהלך ביצוע דגימת הרוק או לאחריה;

(4) לא יורשע אדם בעבירה לפי סעיף 62(3) על סמך תוצאת דגימת רוק בלבד.

(ב) שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן; שוטר רשאי להורות על נטילה של דגימת דם כאמור בסעיף קטן זה גם מנוהג רכב או מממונה על הרכב שהוא מחוסר הכרה, ולא יחולו לעניין זה הוראות סעיף קטן (ב2).

(ב1) נפטר אדם עקב תאונת דרכים, והיה לשוטר חשד סביר כי אותו אדם היה בין הגורמים לתאונה, רשאי רופא שהוסמך לכך בידי שר הבריאות, שאליו הובא הנפטר, ליטול ממנו דגימת דם או נוזל גוף אחר, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן, והכל אם ביקש זאת השוטר; בסעיף קטן זה, “שוטר” – כפי שקבע שר התחבורה.

(ב2) שוטר הדורש מנוהג רכב או מממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה, דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה, יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו, ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה, כאמור בסעיף 64ד.

(ב3) (1) נטילה של דגימת נשיפה, דגימת שתן או דגימת דם לפי הוראות סעיף זה, תיעשה באופן ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבוד האדם, על פרטיותו ועל בריאותו, ובמידה המועטה האפשרית של פגיעה, אי-נוחות וכאב.

(2) נטילה של דגימת נשיפה תיעשה בידי שוטר, ברכב שבו נהג או נסע האדם שממנו נדרשה הדגימה, סמוך לו או במקום אחר שיורה השוטר.

(3) נטילה של דגימת דם תיעשה בידי בעל מקצוע רפואי כהגדרתו בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד), התשנ”ו-1996 (בסעיף זה – חוק החיפוש), המוסמך כדין ליטול דגימת דם; נטילת הדגימה תיעשה במקום שבו נוהגים ליטול דגימה כאמור, לרבות בתחנת משטרה בתנאי מרפאה.

(ב4) בעל מקצוע רפואי יברר עם האדם שממנו נדרשה דגימת דם, קודם נטילתה, את מצב בריאותו ככל שהדבר נוגע לנטילת הדגימה; התעורר חשש סביר כי נטילת הדגימה עלולה לפגוע בבריאותו של אותו אדם פגיעה שאינה נובעת ממהות הנטילה, לא ייטול ממנו בעל המקצוע הרפואי דגימת דם כאמור; ואולם בעל מקצוע רפואי שאינו רופא, רשאי לדרוש כי רופא יבדוק את האדם, ולא ייטול ממנו דגימת דם אלא אם כן הרופא שבדק אותו אישר כי אין מניעה בריאותית ליטול את הדגימה.

(ב5) לצורך נטילת דגימת דם, שתן או נשיפה לפי סעיף זה, מוסמך שוטר לעכב את האדם שממנו נדרשה הדגימה לפרק זמן כאמור בסעיף 73(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ”ו-1996, ואולם אם נטילת הדגימה הייתה ממי שאינו חשוד, לא יעלה משך העיכוב על חצי שעה.

(ג) שר התחבורה ושר הבריאות רשאים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להתקין תקנות בעניינים אלה:

(1) (נמחקה);

(2) שיטות לבדיקת האלכוהול או הסם בהתאם להוראות סעיף זה;

(3) אופן נטילת הדגימות לפי סעיף זה ובדיקתן, מקומות הבדיקות ותעודות שיינתנו על תוצאות בדיקה.

(ד) בית המשפט הדן בעבירה לפי סעיף 62(3) רשאי לקבל כראיה תעודה שניתנה לפי סעיף קטן (ג)(3).

(ה) ההוראות לפי סעיף זה יחולו גם על נוהג רכב שהוא קטין או שקיים חשש שהוא מוגבל בשכלו, בלא צורך בהסכמת אפוטרופסו.

(ו) הוראות חוק החיפוש לא יחולו על נטילה של דגימת נשיפה, דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה.

דין וחשבון על בדיקת שכרות

64ג. (א) הנוטל דגימת נשיפה, דגימת שתן או דגימת דם לפי הוראות סעיף 64ב (בסעיף זה – דגימה), ירשום בתום נטילת הדגימה דין וחשבון על מהלך הנטילה, ויחתום עליו.

(ב) דין וחשבון כאמור בסעיף קטן (א) יכלול את אלה:

(1)   שמו ופרטי זהותו של האדם שממנו ניטלה הדגימה;

(2)   נסיבות נטילת הדגימה, וכן תוצאות בדיקתה, אם נתקבלו במעמד הנטילה;

(3)   התאריך, השעה והמקום שבהם ניטלה הדגימה;

(4)   שמו וכשירותו או דרגתו של נוטל הדגימה;

(5)   שמו ופרטי זהותו של מי שנכח בעת נטילת הדגימה, אם נכח.

(ג) העתק הדין וחשבון יימסר מיד לאדם שממנו ניטלה הדגימה, ואם ניטלה הדגימה ממחוסר הכרה או מנפטר, לפי הוראות סעיף 64ב(ב) או (ב1) – יימסר בהקדם האפשרי לאחד מבני משפחתו שביקש זאת; לעניין זה, “בן משפחה” – בן זוג, הורה, ילד, אח או אחות.

סירוב לבדיקת שכרות

סעיף 64ד לפקודת התעבורה קובע, כי נהג המסרב לבצע בדיקת שכרות, ייחשב כשיכור, ויוגש נגדו כתב אישום בגין נהיגה בשכרות. סעיף זה למעשה נולד כדי לתת מענה למצבים בהם נהגים היו נוהגים שיכורים ולא רצו לבצע בדיקת שכרות. המחוקק החליט להחמיר עם נהגים אלו, ולכן נקבע באופן גורף, וכך גם בתי המשפט מתייחסים לכך, כי מי שסירב לבצע בדיקת שכרות – נהג בשכרות. להלן ציטוט הסעיף:

64ד. (א) סירב נוהג ברכב, או ממונה על הרכב כאמור בפסקה (1) להגדרה “ממונה על הרכב” שבסעיף 64ב, לתת דגימה לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3).

(ב) סירב ממונה על הרכב כאמור בפסקה (2) להגדרה “ממונה על הרכב” שבסעיף 64ב, לתת דגימה לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין.

(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על נוהג ברכב או על ממונה על הרכב שלא ניטלה ממנו דגימת דם בשל חשש לפגיעה בבריאותו בנסיבות האמורות בסעיף 64ב(ב4).

תקנות התעבורה, תשכ”א-1961

הנוהג ברכב

תקנה 26 לתקנות התעבורה קובעת אילו בני אדם לא ינהגו ברכב, ואכן בסעיף קטן 2 ניתן לראות, בין היתר, כי בני אדם הנתונים תחת השפעת סמים או משקאות משכרים – חל לגביהם איסור מוחלט לנהוג ברכב. להלן ציטוט התקנה:

  1. אדם שמתקיים בו אחד מאלה לא ינהג רכב:

(1)   הוא שרוי במצב העלול לסכן עוברי דרך;

(2)   הוא נתון תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים;

(3)   הוא אינו מסוגל לנהוג ברכב בביטחון סביר מחמת מצב נפשו או מחמת חולשה או ליקוי גופני;

(4)   הוא במצב השולל ממנו את השליטה ברכב או את ראיית הדרך והתנועה בה.

הגדרות

תקנה 169א לתקנות התעבורה מגדירה כל מיני מונחים המתייחסים לעבירת נהיגה בשכרות. בין היתר, מוגדר במסגרת תקנה זו מהו משקה אלכוהול, מהי בדיקת נשיפה, מהן בדיקות מעבדה ומהו ריכוז האלכוהול המותר שיהיה מצוי בגוף במהלך נהיגה. להלן ציטוט התקנה:

169א. בפרק זה –

“אלכוהול” – כוהל אתילי, אתנול, אתיל אלכוהול;

“בדיקת נשיפה” – בדיקת אויר נשוף של אדם באמצעות מכשיר שאישר שר הבריאות, בהתייעצות עם שר התחבורה, בהודעה ברשומות, והמכשיר מראה את ריכוז האלכוהול באוויר הנשוף או את שווה ערכו בדמו של הנבדק בדוגמה של נשיפה שסיפק אותו נבדק;

“בדיקת מעבדה” – בדיקת דוגמה של דם או שתן למדידת ריכוז האלכוהול בדם הימצאותם של סמים משכרים או מסוכנים בגופו של הנבדק, במעבדה או במוסד רפואי;

“המידה הקבועה” – (נמחקה);

“נבדק” – אדם שנדרש להיבדק לפי הוראות פרק זה;

“ריכוז אלכוהול בגוף” – ריכוז אלכוהול בדגימת אוויר נשוף או בדגימת דם, העולה על אחד מאלה, לפי העניין:

(1) 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף;

(2) 50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר דם.

איסור נהיגת רכב בהשפעת משקה או סם מעל המידה הקבועה

סעיף 169ב לתקנות התעבורה מטיל איסור מוחלט על נהיגת רכב בידי אדם המצוי תחת השפעת משקה או סם משכרים, ושבגופו מצויה מידה של אלכוהול או סם מעל המידה המותרת בחוק ובתקנות. להלן ציטוט התקנה:

169ב. (א) לא ינהג אדם רכב בדרך או במקום ציבורי ולא יניעו אם הוא שיכור.

(ב) בעל רכב או הממונה עליו לא ירשה לשיכור לנהוג בו.

(ג) לעניין סעיפים 62(3) או 64ב לפקודה ופרק זה יראו אדם שיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה.

בדיקת שכרות

תקנה 169ג לתקנות התעבורה מתייחסת לבדיקת השכרות עצמה, וקובעת כי אם יש לשוטר חשד סביר כי נהג מסוים שיכור, הוא רשאי להורות לו על ביצוע בדיקת שכרות. תקנה זו מתייחסת לכל סוגי הבדיקות, להבדיל מתקנות אחרות (שיפורטו בהמשך) אשר מתייחסות לביצוע בדיקות ספציפיות. יוער, כי סירוב לבצע בדיקת שכרות תגרום לכך שיראו בנהג כמי שנהג שיכור, ולכן חשוב מאוד לא להקל ראש בכך, ולחשוב פעמיים לפני שמחליטים לסרב לבדיקת שכרות. להלן ציטוט התקנה:

169ג. (א) היה לשוטר חשד סביר כי נוהג רכב או הממונה על רכב הוא שיכור, רשאי השוטר לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או של שתן לבדיקת מעבדה או לדרוש ביצוען של הבדיקות כאמור בפרק זה, כולן או חלקן.

(ב) בדיקת נשיפה תיעשה במקום שעצר השוטר את הרכב או שמצא את הנוהג בו במקום אחר שקבע השוטר.

(ג) בדיקת דם או שתן תיעשה במעבדה או במוסד רפואי שקבע השוטר מבין רשימת המעבדות והמוסדות הרפואיים שאישר שר הבריאות לעניין זה.

בדיקת נשיפה

תקנה 169ד מתייחסת באופן ספציפי לבדיקת שכרות מסוג “נשיפה”. בדיקה זו מתבצעת על-ידי מכשיר הינשוף, ועל השוטרים המבצעים את הבדיקה לעמוד בנהלים שנקבעו לגבי אופן ביצוע אכיפת עבירה של נהיגה בשכרות. כאמור לעיל, על השוטרים לבצע מספר שלבים בתהליך בדיקת הנשיפה, ועל פי רוב תהליך זה לוקה בפגמים שעלולים לשחק לטובת הנהג בהמשך המשפט (אם אכן נמצא נוהג בשכרות והוגש נגדו כתב אישום). להלן ציטוט התקנה:

169ד. (א) היה לשוטר חשד סביר כי נוהג רכב או הממונה על הרכב הוא שיכור או שהוא מעורב בתאונת דרכים, רשאי הוא לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה.

(ב) הראתה בדיקת הנשיפה כי ריכוז האלכוהול בגופו של הנבדק עולה על המידה הקבועה, תשמש תוצאת הבדיקה ראיה בבית משפט הדן בעבירה לפי סעיפים 62(3) ו-64ב לפקודה, או לפי פרק זה (להלן – עבירות נהיגה תוך שכרות).

בדיקת דם

תקנה 169ה לתקנות התעבורה מתייחסת לסוג נוסף וספציפי של בדיקת שכרות – בדיקת דם. סוג זה של בדיקה פחות שכיח מבדיקת נשיפה, אך גם הוא מתבצע לעיתים קרובות, וגם במסגרת בדיקה זו על הצוות הבודק (שוטרים וגורמי רפואה) לעמוד במספר נהלים והוראות לצורך תקינות הבדיקה. גם בדיקה זו על פי רוב מלווה בכשלים וטעויות של השוטרים והצוות הרפואי הבודק, ולכן חשוב מאוד לתעד את תהליך הבדיקה על מנת שניתן יהיה להוכיח בהמשך את הכשלים והטעויות שנעשו. להלן ציטוט התקנה:

169ה. (א) (בוטלה).

(ב) שוטר רשאי לדרוש מנבדק בדיקת מעבדה לדוגמה של דם אף אם לא בוצעה מכל סיבה שהיא בדיקת נשיפה.

(ג) נעשתה בדיקת מעבדה, יהיו תוצאות הבדיקה ראיה בבית משפט על עבירת נהיגה תוך שכרות.

סירוב להיבדק והתליית רישיון נהיגה

תקנה 169ו לתקנות התעבורה מייחסת לנהג המסרב לבצע בדיקת נשיפה או בדיקת דם כמי שנהג בשכרות, וכפועל יוצא ניתן להגיש נגדו כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, ולהטיל עליו עונשים כבדים רק בשל סירובו להיבדק. מדובר בתקנה המחמירה ביותר עם נהגים שמסרבים לבצע בדיקת שכרות, אך זו הייתה כוונת המחוקק – להחמיר עם סרבנים מתוך מטרה להילחם בתופעת הנהיגה של נהגים שיכורים, שכידוע תופעה אשר גורמת לתאונות קטלניות רבות וגובה מחיר רב של קורבנות. להלן ציטוט התקנה:

169ו. (א) סירב נוהג רכב או הממונה על רכב להיבדק לפי דרישת שוטר בבדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או שתן לבדיקת מעבדה, דינו – מאסר שנה או קנס עשרת אלפים שקלים, ורשאי בית המשפט לפסול אותו מהחזיק ברישיון הנהיגה לתקופה של שנתיים.

(ב) שוטר שמונה להיות רשות רישוי לעניין סעיף 52 לפקודה, רשאי להתלות את רישיון הנהיגה של מי שסירב למסור דוגמאות כאמור בתקנת משנה (א) או של מי שתוצאות בדיקת נשיפה או בדיקת מעבדה הראו כי ריכוז הסם או האלכוהול בגופו עולה על המידה הקבועה; התליית רישיון נהיגה כאמור תהיה לתקופה שלא תעלה על 24 שעות.

אופן הבדיקה במכשיר לבדיקת נשיפה

תקנה 169ז לתקנות התעבורה מפרטת כיצד צריכה להתבצע בדיקת נשיפה במכשיר הינשוף. בדיקה זו נעשית על-פי רוב במקום בו נתפס הנהג החשוד, אשר נלקח לניידת משטרה שהמכשיר נמצא אצלה בתא המטען (בבגאז’). חשוב מאוד לדעת, כי תהליך הבדיקה דורש מהשוטרים המבצעים את הבדיקה לעמוד בנהלים רבים ומורכבים, ולא כל השוטרים עומדים בהם. לכן, ככל שישנה אפשרות, רצוי לתעד את תהליך הבדיקה על מנת שניתן יהיה להוכיח כשלים ופגמים בתהליך הבדיקה בשלב מאוחר יותר של המשפט. להלן ציטוט התקנה:

169ז. (א) הבדיקה במכשיר לבדיקת נשיפה של נבדק אחד או נבדקים אחדים, זה אחר זה, באותו מקום, תיעשה לאחר ביצוע פעולות אלה:

(1) בדיקת אויר חפשי מאלכוהול (blank sample), ובלבד שתוצאות הבדיקה לא תעלינה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד אויר, או ריכוז שווה ערך שלא יעלה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר של דם;

(2) בדיקה כפולה (duplicate) לפחות של ריכוז האלכוהול בדוגמת כיול (standard sample) בתחום של 240 עד 480 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף או בתחום שווה ערך ל-50 עד 100 מיליגרם אלכוהול למאה מיליליטר של דם, ובלבד שמקדם השונות (coefficient of variation) של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים למאה.

(ב) תבוצע בדיקה כפולה (duplicate) לפחות של ריכוז אלכוהול בדוגמת האוויר הנשוף של נבדק, ובלבד שמקדם השונות (coefficient of variation) של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים למאה.

אופן הבדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה

169ח. בדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה תיעשה כאמור להלן ותהיה ראיה קבילה בבית המשפט:

(1) אזור הדקירה בגוף הנבדק יחוטא בחומר שאינו מכיל כוהל;

(2) דוגמת הדם תילקח לכלי קיבול סגור שמכיל מלח פלואורידי בכמות שריכוזו הסופי בדוגמת הדם לא יפחת מאחוז אחד למאה;

(3) כלי הקיבול יסומן כמקובל בסימון מוצגים משפטיים מסוג זה ויועבר למעבדה לבדיקה;

(4) הבדיקה תבוסס על שיטה מקובלת;

(5) תוצאת בדיקת דם חופשי מאלוכוהול (blank sample) לא תעלה על עשרה מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר של דם;

(6) מקדם השונות (coeffcient of variation) של שיטת הבדיקה לא יעלה על 10 אחוזים למאה;

(7) המעבדה תמסור לשוטר אישור על קבלת הדוגמה בנוסח של תעודת עובד ציבור לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל”א-1971.

תעודות

169ט. (א) תוצאות בדיקת נשיפה יינתנו בפלט של מכשיר הבדיקה או בדו”ח פעולה של הבודק כשהוא חתום בידו, ובלבד שהדו”ח מפרט את תוצאות הבדיקה, מועדה ופרטיו של מבצע הבדיקה, ויכול שיינתנו בהודעה של שוטר לפי סעיף 27 לפקודה.

(ב) תוצאות בדיקת דם או שתן במעבדה יינתנו בחוות דעת של מומחה לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל”א-1971

חוק המאבק בתופעת השכרות, תש”ע-2010

פרק א’: סמכות תפיסה והשמדה

הגדרות

  1. בחוק זה –

“החזקה” – כהגדרתה בסעיף 34כד לחוק העונשין;

“חוק העונשין” – חוק העונשין, התשל”ז-1977;

“כלי קיבול סגור” – כלי קיבול המכיל משקה משכר, שלא נפתח כלל מאז ייצורו;

“מקום ציבורי” – כהגדרתו בסעיף 34כד לחוק העונשין, למעט המקומות המפורטים בתוספת;

“משקה משכר” – כהגדרתו בסעיף 2(ב) לחוק רישוי עסקים, התשכ”ח-1968, לרבות משקה שעל פי ריחו, הכלי המשמש לקיבולו או נסיבות העניין, ניתן להניח כי הוא משקה משכר;

“רכב” – כהגדרתו בפקודת התעבורה.

סמכות תפיסה והשמדה של משקה משכר וכלי קיבולו

  1. (א) היה לשוטר יסוד סביר להניח כי אדם שותה משקה משכר או כי אדם המחזיק משקה משכר מתכוון לשתותו, במקום ציבורי או ברכב הנמצא במקום ציבורי, וכי שתיית המשקה המשכר עלולה להביא להפרת הסדר הציבורי או לפגיעה בשלום הציבור או ביטחונו, רשאי הוא לתפוס או להשמיד את המשקה המשכר או את כלי קיבולו; לעניין סעיף זה, “השמדה” – לרבות שפיכה מיידית של המשקה המשכר והשלכת כלי קיבולו לפח אשפה.

(ב) היה לשוטר יסוד סביר להניח כי קטין שותה משקה משכר או כי קטין המחזיק משקה משכר מתכוון לשתותו, במקום ציבורי או ברכב הנמצא במקום ציבורי, שלא בנוכחות האחראי על הקטין ובהסכמתו או שלא בחוג משפחתו, רשאי הוא לתפוס או להשמיד את המשקה המשכר או את כלי קיבולו; בסעיף קטן זה, “אחראי על קטין” – הורה, הורה חורג, אפוטרופוס או מי שהקטין נתון במשמורתו או בהשגחתו לפי דין.

(ג) הוראות לעניין אופן הטיפול במשקה ובכלי הקיבול לצורך תפיסתם או השמדתם ייקבעו בפקודות משטרת ישראל, בתוך שנה מיום תחילתו של חוק זה; עד לקביעת הוראות כאמור רשאי המפקח הכללי של משטרת ישראל לקבוע הוראות כאמור בנוהלי משטרת ישראל, ובלבד שיפורסמו באתר האינטרנט של המשרה.

חזקה

  1. 3. לעניין סעיף 2, אדם המחזיק משקה משכר בכלי קיבול שאינו כלי קיבול סגור, במקום ציבורי או ברכב הנמצא במקום ציבורי, בין השעות 21:00 ל-06:00, חזקה כי בכוונתו לשתות את המשקה המשכר וכי שתייתו עלולה להביא להפרת הסדר הציבורי או לפגיעה בשלום הציבור או ביטחונו, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של השוטר.
  2. 4. בחוק העונשין, התשל”ז-1977, בסעיף 193א –

(1) בסעיף קטן (א), במקום “אדם שלא מלאו לו שמונה עשרה שנים” יבוא “קטין”;

(2) בסעיף קטן (א1), במקום “לאדם שלא מלאו לו שמונה עשרה שנים” יבוא “לקטין”;

(3) אחרי סעיף קטן (א1) יבוא:

“(א2) המספק משקה משכר לקטין או הרוכש משקה משכר בעבור קטין, במקום ציבורי, שלא הנוכחות האחראי על הקטין ובהסכמתו או שלא בחוג משפחתו, דינו – מאסר שישה חודשים; בסעיף קטן זה, “אחראי על קטין” – הורה, הורה חורג, אפוטרופוס, או מי שהקטין נתון במשמורתו או בהשגחתו, לפי דין או לפי הסכמה של הורהו, הורהו החורג או אפוטרופסו.”;

(4) בסעיף קטן (ב), במקום “לאדם שלא מלאו לו שמונה עשרה שנים” יבוא “לקטין”;

(5) אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:

“(ג1) בעל עסק או מי שעובד בעסק שבו נמכרים משקאות משכרים, אשר מכר, הגיש או סיפק משקה משכר לקטין בניגוד להוראות סעיפים קטנים (א1) עד (ב), חזקה כי היה מודע לכך שמכר, הגיש או סיפק משקה משכר לקטין, אלא אם כן הוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, שהקטין הציג לו תעודה כאמור בסעיף קטן (ג), ולפיה הוא אינו קטין”.

שאל שאלה בנושא זה וקבל תשובה מהירה

0 0 vote
Article Rating
Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments