פסק דין מדינת ישראל לשכת תביעות את"ן י-ם נ' סנפירי אריאל בנושא פערים בין זמן בדיקת שכרות לזמן הנהיגה

כלל ידוע הוא, כי ברגע שנהג נחשד נוהג בשכרות, יש צורך לבצע לו בדיקת ינשוף הבודקת את אחוז האלכוהול בגופו.

אם בבדיקה נמצא אחוז אלכוהול הגבוה מהרמה שנקבעה בדין, נחשב אותו נהג כמי שנהג בשכרות. הבעייתיות שנובעת מכך היא, שלעיתים הזמן שבו מבוצעת בדיקת הינשוף איננו זהה לזמן הנהיגה, ולעיתים בין הנהיגה לבין ביצוע הבדיקה חולף פרק זמן ארוך של כחצי שעה עד מספר שעות.

הבעייתיות שבהתנהלות זו היא, שהבדיקה מראה על אחוז האלכוהול בגופו של הנהג בזמן שמבוצעת הבדיקה ולא בזמן הנהיגה, וייתכן מצב שבו נהג מסוים נוהג את רכבו כשאינו שיכור, אך לאחר זמן מסוים, במועד ביצוע בדיקת האלכוהול, מתרחש תהליך ספיגת אלכוהול בקיבתו ובבדיקה יימצא הוא שיכור. כלומר – בזמן הנהיגה לא היה שיכור ובזמן הבדיקה היה שיכור.

פסק הדין שדן בסוגיה זו הוא תת (י-ם) 9817/07 מדינת ישראל לשכת תביעות את"ן י-ם נ' סנפירי אריאל (להלן: "הלכת סנפירי"), אשר זיכה את הנאשם מחמת הספק, ולהלן עיקרי הדברים מפסק הדין:

איזה תהליך מתרחש בגוף עד שמתחילים להרגיש את השפעת האלכוהול?

ראשית נקבע, כי השפעת האלכוהול על גוף האדם היא השפעה פסיכו-אקטיבית, קרי השפעת האלכוהול על המוח, ומעברו המהיר מהדם למוח. אך עם זאת, כדי שתופיע ההשפעה, צריך האלכוהול לעבור למחזור הדם ומשם למוח. לעיתים, הזמן שלוקח לאלכוהול להגיע לדם הוא ארוך, וזה תלוי בגורמים רבים.
צריכת האלכוהול נעשית, לרוב, בדרך של שתייה. לאחר מכן מגיע האלכוהול לקיבה, מהקיבה עובר הוא למעי, ומשתי המקומות הללו מתרחש תהליך ספיגה של האלכוהול אל מחזור הדם של השותה.

חשוב לזכור – האלכוהול מתחיל להשפיע על השותה לא מרגע השתייה, אלא מהרגע בו הוא מגיע למוח באמצעות מחזור הדם, וזאת כמובן לאחר שהתפרק ונספג במחזור הדם של השותה.

1. שתייה אלכוהול
2. הגעת האלכוהול לקיבה ולמעי
3. ספיגת האלכוהול והגעתו למחזור הדם
4. הגעת האלכוהול למוח באמצעות מחזור הדם
5. התחלת הרגשת ההשפעה של האלכוהול

קצת על שלב ספיגת האלכוהול בדם

שלב זה הוא קריטי ביותר, היות ותהליך הספיגה הוא הדרגתי עד שמגיע לשלב השיא, ומשם מתחילה ירידה בריכוז האלכוהול ע"י פירוק האלכוהול על-ידי הכבד.
תהליך הספיגה מושפע מכמה גורמים עיקריים, והם: משך זמן השתייה, כמות המשקה, ריכוז האלכוהול במשקה, תכולת הקיבה בזמן השתייה (שתייה עם קיבה ריקה או קיבה מלאה) ועוד גורמים נוספים.
על פי רוב, אם אדם שותה בבת אחת כמות גדולה של אלכוהול חזק, אזי כשמדובר בקיבה ריקה, תהליך הספיגה יימשך כ-30 דקות, ולאחר זמן זה יגיע ריכוז האלכוהול בדם לשיאו, וכשמדובר על קיבה מלאה, תהליך הספיגה יימשך כשעה וחצי עד שעתיים, ולאחר זמן זה יגיע ריכוז האלכוהול בדם לשיאו.

הבעייתיות הנובעת מפער הזמנים בין שלב הספיגה לשלב בדיקת האלכוהול

בדיקת דם ובדיקת ינשוף (נשיפה) בודקות את אחוז האלכוהול בדם, כלומר, הן בודקות את כמות האלכוהול לאחר שעבר את כל המסלול שתואר לעיל, עד שלבסוף הגיע לדם.

החוקים הרלוונטים בנושא נהיגה בשכרות מדברים על שכרות בזמן הנהיגה בעוד, כאמור, הבדיקות נערכות זמן מה (ולעיתים הרבה זמן) לאחר שנעצר הנהג והפסיק את נהיגתו. לפיכך, יוצא שהבדיקות אינן משקפות את מידת האלכוהול בגופו של הנהג בעת הנהיגה. המשמעות של פער הזמנים בין שלב הספיגה לשלב הבדיקה, היא שבמקרים בהם תוצאות הבדיקה מראות על רמת אלכוהול העולה על המידה המותרת בחוק רק במעט, ניתן לקבוע בוודאות אם הנהג היה שכור בזמן הבדיקה, ולא אם היה שיכור בזמן הנהיגה.

והרי תקנה 169ב(א) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961 קובעת:
"לא ינהג אדם רכב בדרך או במקום ציבורי ולא יניעו אם הוא שיכור."

כלומר, על פי החוק, כדי להרשיע נאשם בנהיגה בשכרות, על התביעה להוכיח מעבר לכל ספק סביר שהנאשם נהג ברכב בזמן שריכוז האלכוהול בגופו עלה על המידה הקבועה בחוק, ויתכן כי בעת שנבדק, היה מצבו שונה מאשר בעת שנהג.

לקבלת ייעוץ משפטי ללא התחייבות השאירו פרטים

להלן דוגמא להשלכות שעלולות להיווצר מפערי הזמנים:

אדם שתה כמות גדולה של אלכוהול ומיד לאחר מכן התחיל לנהוג. בזמן נהיגתו, האלכוהול שבגופו טרם הספיק להיספג ולהגיע למחזור הדם, ולאחר מספר דקות הוא נעצר ע-ידי המשטרה. מהרגע שעצרו אותו ועד הרגע שהתבצעה לו בדיקת נשיפה חלפה חצי שעה, ובינתיים תהליך ספיגת האלכוהול לדמו כמעט והושלם. סיטואציה זו מובילה למסקנה, כי בזמן שנהג לא היה שיכור היות והאלכוהול טרם הספיק להיספג ולהגיע למחזור הדם שלו, ואילו במועד ביצוע הבדיקה יצא הנהג שיכור, היות ותהליך הספיגה כמעט והושלם וריכוז האלכוהול בדמו עלה על הכמות המותרת בדין.

לא זאת אף זאת, אפילו המלומדים ד"ר סטולר וד"ר פינקלשטיין, במאמרם "נהיגה בשיכרות ובפיכחון – היבטים נוירולוגיים קליניים והיבטים טוקסיקולוגיים מעבדתיים" קבעו:

"דגימת דם מייצגת ומקבעת את רמת האלכוהול בדם בזמן הדגימה עצמה. מאחר שדגימת הדם נעשית במרבית המקרים, אם לא בכולם, במועד מאוחר יותר מהמועד הקובע (זמן הנהיגה או האירוע התאונתי), אזי לא ניתן לומר בשום פנים ואופן כי ריכוז האלכוהול בדם שנמצא בבדיקה, מייצג את ריכוז בדם במועד הקובע."

לאור כל האמור והמפורט לעיל, בית משפט השלום לתעבורה קבע בפסק דין סנפירי, כי קיים ספק אם הנאשם נהג בהיותו שיכור, וזאת על אף שבבדיקה שביצע, שבוצעה זמן מה לאחר שנעצר, נמצא שיכור.

נתפסתם נוהגים בשכרות? הוגש נגדכם כתב אישום בגין נהיגה בשכרות? משרדנו ייצג ומייצג לקוחות רבים שנתפסו והואשמו בתחום זה. אם נתפסת, פנה/י עוד היום למשרדנו לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי ללא כל התחייבות.

סער I משרד עורכי דין לתעבורה