פסק דין ישראל בן משה נ' מדינת ישראל – ערעור על הרשאה בנהיגה בשכרות
נהיגה בשכרות ונהיגה תחת השפעת סמים – בית משפט השלום לתעבורה הרשיע, ובית המשפט המחוזי זיכה.
בית משפט השלום לתעבורה הרשיע את הנאשם בעבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה תחת השפעת סמים. בית משפט השלום דחה את גרסת ההגנה והעדיף את גרסת התביעה והראיות שהוצגו מטעמה, ועל סמך ראיות אלו הרשיע את הנאשם בעבירות הנ"ל.
בית משפט השלום גזר על המערער פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 19 חודשים בניכוי הפסילה המנהלית, מאסר ופסילה על תנאי וקנס כספי. הערעור לבית המשפט המחוזי הוגש על הכרעת הדין בלבד ולא על גזר הדין.
להלן החלק הרלוונטי מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עפת (ת"א) 49139-12-15 ישראל בן משה נ' מדינת ישראל:
"בהוכחת "שרשרת המוצג" בהקשר שבפנינו נדרשת התביעה להוכיח לבית המשפט במידה הדרושה במשפט הפלילי, כי המוצג שנתפס על-ידי המשטרה מהנאשם, הוא זה אשר ניתנה לגביו חוות הדעת הקובעת, שהיא מכילה שאריות קנאביס, דגימה שאין חשש של ממש כי זוהמה או הוחלפה באחרת.
נקבע בע"פ 987/02, מדינת ישראל נ' זביידה פ"ד נח (4), 880:
"רישום מפורט המתעד את הליך תפיסת המוצגים ואת המקום שבו נתפסו, את סימון המוצגים באופן שיאפשר את זיהויים וכן רישום מסודר המתעד את הובלת המוצגים לאחסון – כל אלה חיוניים לשם הוכחת תקינות החקירה ועל מנת ליתן לנאשם אפשרות להתגונן כיאות מפני האישומים כנגדו. פגמים חמורים בנוגע להוכחת התפיסה של המוצגים, זיהויים והובלתם עלולים לפגוע בזכותו של הנאשם להליך הוגן".
- קיומו של ספק סביר שמא דגימת השתן שנלקחה מן הנאשם היא לא הדגימה שנבדקה ותוצאותיה נרשמו בחוות הדעת ת/3, אינה מאפשרת הרשעתו בדין והדברים ברורים ואינם צריכים הסבר נוסף.
- חשש שמא הוחלפה הדגימה שנלקחה מן המערער, מחמת טעות, בדגימה שנלקחה מאחר, מחייב רישום מדויק של כל מי שמעביר את הדגימה, או מטפל בה, תוך זיהויו את סימני זיהויה כדי להקטין למינימום את החשש לטעות. על התביעה להוכיח לבית המשפט כי חשש כזה אינו קיים.
בניגוד לדעתו של בית משפט קמא, הנני סובר שאין לעשות אבחנה בין הצורך לשמור על שרשרת הראיות "שהשוטרים נדרשים למלא בנוגע לקבלת והעברת הדגימה" לזאת שבין כתלי המעבדה. המטרה היא זהה, לשמור על זיהוי מדויק של הדגימה הנבדקת ולמנוע כל חשש כי עורבבה באחרת או הוחלפה באחרת.
דווקא החשש שמא נפל פגם בהעברת דגימת השתן של המערער בין גורמי המשטרה השונים ואופן החזקתה על ידם, נמוך בהשוואה לטיפול בו במעבדה, בהינתן שהדגימה סומנה ונאטמה מיד על-ידי השוטר זועבי שסימנה והובאה לידי ד"ר שלמך כשהיא אטומה ורק כשהגיעה למעבדה נפתחה על-ידי ד"ר גופר כנאמר בעדותו, כי פתחה לבדיקה ראשונית "בערך שעה ומשהו לאחר קבלת הבדיקה".
משנפתחה השקית האטומה החשש לטעות בעת העברת הדגימה למבחנות והטיפול בהן, כמובן עולה והופך לממשי. כל עוד אין בדל ראיה ששקית אטומה נפתחה וזוהמה, או הוחלף תוכנה, חסר בשרשרת הראייתית אינו מקים חשש לפגם בשרשרת הראייתית שאינו ברמה של ספקולציה והשערה, אך כשמטופלת הדגימה כשהיא פתוחה, החשש הופך לממשי.
- הלכת ע"פ 4117/06[פורסם בנבו] בפרשת שניר מקייטן כמו גם הלכת ע"פ 566/89, מרציאנו נ' מדינת ישראל פד מ(4),532, עניינן הבדיקה המהותית המדעית שנעשית במעבדה, בפיקוחו ובאחריותו של המומחה, ועל כן אין צורך, על דרך הכלל, בהעדת העובדים בפיקוחו. ד"ר גופר, בעדותו בבית משפט קמא, העיד, כי שתי עובדות המעבדה, מרינה שוויצר ואולגה, טיפלו בדגימות וכי יש תיעוד ורישום על כך, אם במחברת, אם בתיק האנליטי. אין ד"ר גופר יכול להעיד על כך שהשתיים לא טעו בטיפולן בדגימות אלה. עדותו לעניין זה היא עדות מפי השמועה שאין חריג המאפשר קבלתה. הן עצמן צריכות היו להעיד על כך, אפשר על דרך עריכת תע"צ כפי שערכו אנשי המשטרה שטיפלו בדגימה, באם המעבדה עומדת בתנאי פקודת הראיות לעניין זה, אם על דרך העדתם בבית המשפט, במידה וההגנה תעמוד על כך.
- בעניין זה הנני מסכים לנאמר בעניינים דומים עד מאוד בעפ"ת (י-ם) 39440-07-14, רמזי נאסר נ' מדינת ישראל[פורסם בנבו] (23.04.2014) ובתיק בית הדין הצבאי לערעורים ע' 80/03, אילן ויסברג נ' התובע הצבאי[פורסם בנבו] (הוגש על-ידי הסניגור), כך שאין בפסק דין זה כל חידוש.
- בית משפט קמא סבר, כי ההגנה הייתה צריכה להעיד את עובדות המעבדה או להגיש המסמכים המתעדים את פעולתן במסגרת טיפולן בדגימת המערער ולא היא. אין צורך להכביר מילים על כך שנטל ההוכחה במשפט הפלילי הוא על התביעה. התביעה צריכה להוכיח מעבר לספק סביר, כי הדגימה שנטלה מן המערער היא הדגימה שנתקבלה לגביה חוות הדעת ת/3, שהיא הראיה היחידה לאשמתו במה שבו הואשם, ללא חשש של ממש לטעות משחדלה התביעה להוכיח זאת, בהשמיטה את החוליות שבשרשרת הטיפול בדגימת השתן בתוך המעבדה, נותר ספק סביר בשרשרת הראייתית, שהמדינה הייתה צריכה להוכיח. נכון הדבר, בדרך כלל אין התביעה מצרפת את עובדי המעבדה המטפלים בדגימה כעדי תביעה, אך שונה הוא המצב במקרה שבפנינו, בו ההגנה טענה כי לעמדתה חלה טעות בתוככי המעבדה וחקרה את ד"ר שלמך וד"ר גופר בעניין – מששאלה זאת התגלתה כשאלה שבמחלוקת הייתה צריכה התביעה לבקש להעידן.
עסקינן בעניין פשוט וקל להוכחה, כפי שהעיד ד"ר גופר וכפי שהעידה ד"ר שלמך וכמצוטט לעיל. עובדות המעבדה, הלבורנטיות, מתעדות ורושמות את טיפולן במוצגים וכפי שכתב האישום והתיק הראייתי של התביעה מציג את הראיות והעדים להעברת הדגימה בין אנשי המשטרה מהתפיסה עד פתח המעבדה, צריך שהללו יציגו לבית המשפט את שרשרת הראיות עד לתיעוד בחוות דעת המומחה של ד"ר גופר. באמצעות עדותם של גורמי המעבדה שטיפלו בדגימה יוכח שהדגימה שהוצאה מהשקית המשטרתית היא הדגימה שלגביה התקבלו התוצאות המרשיעות בבדיקה המדעית.
על-פי מסמך שהוצג על ידי ההגנה בערעור הנוכחי, קיים נוהל כתוב כיצד מבוצעים הדברים במסגרת היחסים שבין מצ"ח למעבדה ואין סיבה שלא יאומץ נוהל דומה גם על-ידי הרשות החקירתית האזרחית, במידה ואין נוהל כזה.
- בית משפט קמא ייחס בהכרעת דינו משקל לנאמר בעדותו של ד"ר גופר על כך, שבבדיקה הראשונית שערך לדגימה עם הגעתה למעבדה ובטרם טופלה על-ידי עובדיה נמצא חשד לשימוש בסם. אך מובן הוא שעל פי "חשד" בלבד אין מקום להרשיע נאשם בפלילים.
- בנסיבות אלה ומשלא נמצאו לבד מחוות הדעת ת/3ראיות לכך שהמערער נהג כשהוא שיכור או בהשפעת אלכוהול, הנני מזכה אותו בדינו מחמת הספק הקיים לאשמתו.
משכך, תוצאות ההרשעה שבגזר הדין בטלות."
ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר נבו.
משרדנו ייצג ומייצג לקוחות רבים שנתפסו והואשמו בתחום זה. אם נתפסת, פנה/י עוד היום למשרדנו לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי ללא כל התחייבות.
סער I משרד עורכי דין לתעבורה
